דלג לתוכן
ד"ר יוחאי חלפון הלוגו של ד"ר יוחאי חלפון
שרידי אמת המים של קיסריה, שורת קשתות אבן זהובה על רקע החוף
חזרה לכל הסיורים סיור מודרך

בעקבות המים לקיסריה

מאת ד"ר יוחאי חלפון

קיסריה היא אחת הערים המרשימות שקמו כאן אי פעם, ויש בה בעיה אחת שאי אפשר להסתיר: היא נבנתה על חוף חולי, בלי נהר ובלי מעיין רציני בקרבת מקום. עיר עם מרחצאות, מזרקות ואלפי תושבים צמאה לכמויות אדירות של מים מתוקים שפשוט לא היו שם. הסיור הזה הוא הדרך שבה פתרו את הבעיה. נצא בעקבות המים, מהמעיין שממנו יצאו ועד הברז שאליו הגיעו, ונגלה שכדי להשקות עיר אחת גייסו כאן נוף שלם.

מהמעיין אל הנקבה

נפתח את היום בפארק שוני, פארק ז׳בוטינסקי שלמרגלות הכרמל ליד בנימינה, במקום שממנו יצאה אמת המים הראשונה של קיסריה. מכאן שלח הורדוס את התעלה הראשונה, זו שהחוקרים מכנים תעלה א׳, בשיפוע של כשישה עשר סנטימטרים בלבד לכל קילומטר, לאורך עשרות קילומטרים אל העיר. נעצור רגע על המספר הזה, כי דיוק כזה, בלי מכשיר מדידה מודרני אחד, הוא כבר סיפור בפני עצמו.

משם ניסע אל פארק אלונה, אל אתר מי קדם. כאן נחליף נעליים, נדליק פנס, וניכנס להלך בתוך נקבת מים עתיקה שהמים עדיין זורמים בה סביב הקרסוליים. הנקבה הזאת אינה גימיק לילדים, היא חלק אמיתי מן המערכת: מנהרה חצובה שהובילה את מי מעיינות הצבארים כשישה קילומטרים לכיוון קיסריה. מי שמעולם לא חשב שיטייל בתוך צינור מים בן אלפיים שנה, מוזמן.

הכתובת של הלגיון והסכר שיצר אגם

נמשיך אל שרידי אמת המים שליד בית חנניה. כאן, על אבני האמה, נבחין בכתובות שהשאירו בוני האמה, חיילי הלגיונות הרומיים ששהו בארץ. רובן מימי הקיסר אדריאנוס, כלומר מזמן מרד בר כוכבא, וכתובת יוונית אחת אף מתעדת תיקון בשנת 385 לספירה. הרומאים לא הסתפקו בבנייה, הם חתמו עליה.

משם נעלה צפונה אל שמורת נחל תנינים. הנחל הזה, ששמו מנציח את תנין היאור שחי בו עד שנכחד בארץ בתחילת המאה העשרים, מחזיק סוד הנדסי. כשגדלה קיסריה עד שגם מי הכרמל לא הספיקו לה, בנו כאן המהנדסים סכר שחסם את הנחל ויצר אגם מלאכותי בשטח של כחמשת אלפים דונם. מן האגם הזה זרמו המים באמה הנמוכה, שיכלה להעביר עד אלפיים וחמש מאות מטר מעוקב בשעה, פי כמה מן התעלה של הורדוס.

הקשתות, והמים שהגיעו סוף סוף

עכשיו, כשאנחנו כבר יודעים מאיפה הכול התחיל, נגיע אל התמונה המפורסמת: חוף האקוודוקט. שורת הקשתות הזהובה שרצה לאורך הים אינה אמה אחת אלא שתיים, האמה הגבוהה של הורדוס והלגיונות לצד האמה הנמוכה המאוחרת יותר, זו על גב זו. זהו הפרק הגלוי של מפעל שנמשך כאלף ושלוש מאות שנה, מהורדוס ועד הממלוכים. נחתום בגן הלאומי קיסריה עצמו, שם נחפש את הצד השני של הסיפור, מתקני המים שבתוך העיר.

וכאן שאלה קטנה שנשאיר פתוחה עד החוף: כל הדרך הארוכה הזאת הביאה מים מתוקים, או שלא? נעמוד מול הקשתות ונבין שראינו היום נוף שלם שגויס למשימה אחת. מלך שהביא מים מן ההר, לגיונות שחתמו את שמם באבן, מהנדסים שחסמו נחל ובנו אגם, וכל זה כדי שאפשר יהיה לפתוח ברז בעיר שהים לא רצה בה. זה אולי הדבר הרומי ביותר שיש: לא לקבל את מה שהטבע נותן, אלא להביא את מה שחסר, ממרחק, בשיפוע מושלם.

רוצים לחוות את זה בשטח?

כל אבן בקיסריה מספרת סיפור. בסיור מודרך נחבר בין ההיסטוריה למה שרואים בעיניים, ותצאו עם חוויה שנשארת.