בעבר, מי שעמד במרכז הבמה של התיאטרון הרומי בקיסריה ודיבר בקול רגיל, נשמע היטב עד השורה העליונה, עשרות מטרים משם. הסוד לא היה קסם אלא הנדסה. מאחורי הבמה התנשא קיר גבוה, הסקיינה פרונס, והוא החזיר את הקול בחזרה אל יציע הצופים כמו מגביר טבעי. הקיר הזה ברובו אינו עומד עוד, אבל כשמדמיינים אותו מבינים איך אלפי אנשים שמעו כאן שחקן בודד בלי שמץ של חשמל. זה הרגע שבו קיסריה מפסיקה להיות אתר ארכיאולוגי ומתחילה להיות חוויה.
התיאטרון העתיק בישראל
התיאטרון של קיסריה הוא המבנה מסוגו הקדום ביותר שנחשף בארץ. הוא נבנה בימי הורדוס, בשלהי המאה הראשונה לפני הספירה, כחלק מן המהפכה האדריכלית שהמלך חולל בעיר. הורדוס לא הסתפק בבניית עיר, הוא רצה עיר שתדבר בשפה של רומא: תיאטרון, היפודרום, מקדש ונמל. התיאטרון היה הצהרה תרבותית.
המבנה תוכנן על פי הדגם הרומי הקלאסי: אורקסטרה חצי-עגולה, שורות מושבים (הקוויאה) המטפסות במדרון, ובמה מוגבהת עם חזית מעוטרת שנקראה סקיינה פרונס. הצופים ישבו כשמאחורי הבמה נפרש הים, תפאורה טבעית שאף במאי לא היה מעז לחלום עליה.
מה באמת רואים היום
הרבה ממה שרואים הוא שחזור מדוקדק, אבל היסודות והחלקים התחתונים מקוריים. ברצפת האורקסטרה נחשפו בחפירות שרידי טיח צבעוני שחיקה שיש, שכן הרומאים אהבו להעמיד פני עושר. מסביב אפשר לזהות את מעברי הכניסה, הוומיטוריה, המסדרונות שדרכם זרמו אלפי צופים פנימה והחוצה במהירות מפתיעה. גם ההבדל בין שורות המושבים התחתונות, המכובדות, לעליונות מספר על מבנה החברה הרומית, מי ישב קרוב ומי הרחק.
בתיאטרון הזה התחלף הקהל אינספור פעמים, רומאים, ביזנטים, צלבנים, אבל הים תמיד היה אותו ים.
האבן שהחזירה שם מן הטקסט אל הקרקע
דווקא כאן, בתיאטרון, נמצאה אחת התגליות המפורסמות בקיסריה. בשנת 1961 חשפה המשלחת הארכיאולוגית האיטלקית, בראשות אנטוניו פרוב, לוח אבן ששימש שימוש חוזר כמדרגה בגרם מדרגות מאוחר, ועליו כתובת לטינית שמזכירה את פונטיוס פילטוס, מושל יהודה, שהקדיש מבנה לכבוד הקיסר טיבריוס. עד אז שמו של פילטוס היה מוכר מן המקורות הכתובים בלבד, וזו העדות הארכיאולוגית היחידה לשמו מזמנו שלו. הכתובת אף תיקנה טעות היסטורית: ההיסטוריון הרומי טקיטוס כינה אותו “פרוקורטור”, אבל האבן מלמדת שתוארם של מושלי יהודה באותה תקופה היה “פראפקטוס”, תואר צבאי ופיקודי. האבן המקורית מוצגת במוזיאון ישראל בירושלים, והעתק שלה ניצב היום באתר.
מהריסה חזרה לבמה
התיאטרון לא שימש להצגות לאורך כל חייו. בתקופה הביזנטית נאטמה רחבת האורקסטרה בטיח והפכה לבריכת מים שנקראה קולימבטרה, שבה נערכו מופעי מים לקהל. בהמשך, כשאיבד המבנה את ייעודו התרבותי, הוא שימש מחצבה וחלק ממערך ביצורים. בחפירות שנות החמישים והשישים של המאה העשרים נחשף התיאטרון מחדש, וההחלטה המרתקת הייתה לא להשאירו כחורבה מוזיאלית אלא להשיב אותו לתפקידו המקורי. כבר בספטמבר 1961, אחרי כאלף וחמש מאות שנות דממה, שב התיאטרון לפעול עם רסיטל של הצ’לן הדגול פאו קזאלס. כיום מתקיימים בו מופעים והופעות בפני אלפי צופים, אולי המבנה ההיסטורי העובד ביותר בישראל.
למה זו נקודת פתיחה מושלמת
אני אוהב להתחיל סיורים דווקא כאן. התיאטרון מלמד בבת אחת על השאפתנות של הורדוס, על הטכנולוגיה הרומית, ועל האופן שבו קיסריה המשיכה לחיות ולהשתנות לאורך אלפי שנים. כשמבינים את התיאטרון, מבינים את ההיגיון של כל העיר.